רשימות שיעורים על סנהדרין ז׳ א

« רשימות שיעורים על סנהדרין ו׳ ×¢×´×‘ רשימות שיעורים על סנהדרין ז׳ ×¢×´×‘ »

1 סנהדרין פתח ↗

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי, דְּאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: לֹא נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה אֶלָּא כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו״. מָה רָאָה? אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רָאָה חוּר שֶׁזָּבוּחַ לְפָנָיו.

2 תוספות על סנהדרין פתח ↗

כנגד מעשה העגל - אקרא דתורת אמת קאי כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה כדמסיק:

3 סנהדרין פתח ↗

אָמַר: אִי לָא שָׁמַעְנָא לְהוּ הַשְׁתָּא, עָבְדוּ לִי כְּדַעֲבַדוּ בְּחוּר, וּמִיקַּיַים בִּי ״אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה׳ כֹּהֵן וְנָבִיא״, וְלָא הָוְיָא לְהוּ תַּקַּנְתָּא לְעוֹלָם. מוּטָב דְּלִיעְבְּדוּ לְעֵגֶל, אֶפְשָׁר הָוְיָא לְהוּ תַּקַּנְתָּא בִּתְשׁוּבָה.

4 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

אם מת אשר חטא לו מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו ונהגו לבקש מחילה בערב יו"כ מרדכי דיומא:

4 משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פתח ↗

הַהוֹרֵג נְפָשׁוֹת וְלֹא הָיוּ עֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאַחַת אֶלָּא רָאָהוּ הָאֶחָד אַחַר הָאֶחָד אוֹ שֶׁהָרַג בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים בְּלֹא הַתְרָאָה אוֹ שֶׁהֻכְחֲשׁוּ הָעֵדִים בִּבְדִיקוֹת וְלֹא הֻכְחֲשׁוּ בַּחֲקִירוֹת. כָּל אֵלּוּ הָרַצְחָנִים כּוֹנְסִין אוֹתָן לְכִפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתָן לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ עַד שֶׁיָּצֵרוּ מֵעֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ מַאֲכִילִין אוֹתָן שְׂעוֹרִים עַד שֶׁתִּבָּקַע כְּרֵסָם מִכֹּבֶד הַחלִי:

5 יומא פתח ↗

עָבַר עַל עֲשֵׂה וְשָׁב — אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים״. עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה — תְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם״. עָבַר עַל כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה — תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם״.

5 קידושין פתח ↗

גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו מִתּוֹכוֹ. מְקוּשָּׁר, עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו. פָּשׁוּט שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו, וּמְקוּשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מְקוּשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ – כָּשֵׁר, שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. וְהָוֵינַן בַּהּ: וְתַנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ מִנְהַג הַמְּדִינָה? וְאָמַר רַב אָשֵׁי: בְּאַתְרָא דִּנְהִיגִי בְּפָשׁוּט וַעֲבַד לֵיהּ מְקוּשָּׁר, אִי נָמֵי: בְּאַתְרָא דִּנְהִיגִי בִּמְקוּשָּׁר וַעֲבַד לֵיהּ פָּשׁוּט – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּוַדַּאי קְפִידָא. כִּי פְּלִיגִי, בְּאַתְרָא דִּנְהִיגִי בֵּין בְּפָשׁוּט בֵּין בִּמְקוּשָּׁר, וַאֲמַר לֵיהּ: ״עֲבֵיד לִי פָּשׁוּט״, וַאֲזַל וַעֲבַד לֵיהּ מְקוּשָּׁר. מָר סָבַר: קְפֵידָא, וּמָר סָבַר: מַרְאֶה מָקוֹם הוּא לוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר – דִּתְנַן: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״, וְקִבֵּל לָהּ גִּיטָּהּ מִמָּקוֹם אַחֵר – פָּסוּל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר. אַלְמָא קָסָבַר: מַרְאָה מָקוֹם הִיא לוֹ. אָמַר עוּלָּא: מַחֲלוֹקֶת בְּשֶׁבַח מָמוֹן, אֲבָל בְּשֶׁבַח יוּחֲסִין, דִּבְרֵי הַכֹּל – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מַאי טַעְמָא – ״מְסָאנָא דְּרַב מִכַּרְעַאי לָא בָּעֵינָא״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם הִטְעָהּ לִשְׁבַח יוּחֲסִים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא. דְּקָתָנֵי: ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹּהֵן״ וְנִמְצָא לֵוִי, ״לֵוִי״ וְנִמְצָא כֹּהֵן, נָתִין וְנִמְצָא מַמְזֵר, ״מַמְזֵר״ וְנִמְצָא נָתִין. וְלָא פְּלִיג רַבִּי שִׁמְעוֹן. מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: אֶלָּא דְּקָתָנֵי: ״עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בַּת אוֹ שִׁפְחָה מְגוּדֶּלֶת״ וְאֵין לוֹ, עַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ וְיֵשׁ לוֹ, דִּשְׁבַח מָמוֹן הוּא, הָכִי נָמֵי דְּלָא פְּלִיג?! אֶלָּא פְּלִיג בְּרֵישָׁא וְהוּא הַדִּין לְסֵיפָא. הָכָא נָמֵי פְּלִיג בְּרֵישָׁא וְהוּא הַדִּין לְסֵיפָא. הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם, אִידֵּי וְאִידֵּי דִּשְׁבַח מָמוֹן, פְּלִיג בְּרֵישָׁא וְהוּא הַדִּין בְּסֵיפָא. הָכָא, דִּשְׁבַח יוּחֲסִים הוּא, אִם אִיתָא דִּפְלִיג, נִתְנֵי! אִיבָּעֵית אֵימָא: הָכָא נָמֵי שְׁבַח יוּחֲסִים, מִי סָבְרַתְּ מַאי מְגוּדֶּלֶת – גְּדוֹלָה מַמָּשׁ? מַאי מְגוּדֶּלֶת – גַּדֶּלֶת, דְּאָמְרָה הִיא: לָא נִיחָא לִי דְּשָׁקְלָה מִילֵּי מִינַּאי וְאָזְלָא נָדְיָא קַמֵּי שִׁיבָבוֹתַיי. תָּנוּ רַבָּנַן: ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי קַרְיָינָא״, כֵּיוָן שֶׁקָּרָא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיִּקְרָא וִיתַרְגֵּם. יְתַרְגֵּם מִדַּעְתֵּיהּ?! וְהָתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ – הֲרֵי זֶה בַּדַּאי. וְהַמּוֹסִיף עָלָיו – הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. אֶלָּא מַאי תַּרְגּוּם – תַּרְגּוּם דִּידַן. וְהָנֵי מִילֵּי דַּאֲמַר לַהּ: ״קַרְיָינָא״, אֲבָל אָמַר לַהּ: ״קָרָא אֲנָא״ – עַד דְּקָרֵי אוֹרָיְיתָא נְבִיאֵי וּכְתוּבֵי בְּדִיּוּקָא. ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה״, חִזְקִיָּה אָמַר: הֲלָכוֹת, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: תּוֹרָה. מֵיתִיבִי: אֵיזוֹ הִיא מִשְׁנָה? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֲלָכוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִדְרָשׁ!

5 משנה תורה, הלכות תשובה פתח ↗

אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל הַכּל וְעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵן מִתְכַּפְּרִים לִשְׁעָתָן וְיֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁאֵין מִתְכַּפְּרִים אֶלָּא לְאַחַר זְמַן. כֵּיצַד. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר ירמיה ג כב "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם" וְגוֹ'. עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר ויקרא טז ל "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם". עָבַר עַל כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו גּוֹמְרִין לוֹ הַכַּפָּרָה. וּלְעוֹלָם אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ כַּפָּרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו יִסּוּרִין, וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר תהילים פט לג "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בְּשָׁעָה שֶׁעָבַר אֲבָל הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְהִגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ וּבָאוּ עָלָיו יִסּוּרִין אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ כַּפָּרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּמוּת. אֶלָּא תְּשׁוּבָה יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיִסּוּרִין שְׁלָשְׁתָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה כב יד "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת וְגוֹ' אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן":

6 סנהדרין פתח ↗

אֱמֶת מָמוֹן יִרְאָה סִימָן. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, מַשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט״. וְכׇל דַּיָּין שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, גּוֹרֵם לִשְׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה׳ וְגוֹ׳״.

7 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

ויקרא יט טו "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" זֶה הַמְעַוֵּת אֶת הַדִּין וּמְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב וּמְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי. וְכֵן הַמְעַנֶּה אֶת הַדִּין וּמַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים בְּרוּרִים כְּדֵי לְצַעֵר אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִים הֲרֵי זֶה בִּכְלַל עָוֶל:

8 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

אָסוּר לְבֵית דִּין לָחוּס עַל הַהוֹרֵג שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כְּבָר נֶהֱרַג זֶה וּמַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בַּהֲרִיגַת הָאַחֵר וְנִמְצְאוּ מִתְרַשְּׁלִין בַּהֲרִיגָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר דברים יט יג "וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי". וְכֵן אָסוּר לְבֵית דִּין לָחוּס עַל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב קְנָס שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָנִי הוּא זֶה שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה עָשָׂה אֶלָּא מַגְבִּין מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּלֹא חֲנִינָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ. וְכֵן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אֵין מְרַחֲמִין עַל הַדַּל. שֶׁלֹּא תֹּאמַר עָנִי הוּא זֶה וּבַעַל דִּינוֹ עָשִׁיר הוֹאִיל וַאֲנִי וְהֶעָשִׁיר חַיָּבִין לְפַרְנְסוֹ אֲזַכֶּנּוּ בַּדִּין וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. עַל זֶה הִזְהִירָה תּוֹרָה שמות כג ג "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ". וְנֶאֱמַר ויקרא יט טו "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל". אָסוּר לְהַדֵּר פְּנֵי גָּדוֹל. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ שְׁנַיִם לְדִין אֶחָד חָכָם גָּדוֹל וְאֶחָד הֶדְיוֹט לֹא תַּקְדִּים לִשְׁאל בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל גָּדוֹל וְלֹא תַּסְבִּיר לוֹ פָּנִים וְלֹא תְּכַבְּדֶנּוּ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו שֶׁל אַחֵר. אֶלָּא אֵינוֹ נִפְנֶה לְאֶחָד מֵהֶן עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט טו "לֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל". אָמְרוּ חֲכָמִים אַל תֹּאמַר עָשִׁיר הוּא זֶה בֶּן גְּדוֹלִים הוּא זֶה הֵיאַךְ אֲבַיְּשֶׁנּוּ וְאֶרְאֶה בְּבוּשָׁתוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר לֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל:

10 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

כָּל סַנְהֶדְרִין אוֹ מֶלֶךְ אוֹ רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁהֶעֱמִידוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ חָכָם בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה וְרָאוּי לִהְיוֹת דַּיָּן. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים וְיֵשׁ בּוֹ טוֹבוֹת אֲחֵרוֹת הֲרֵי זֶה שֶׁהֶעֱמִידוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה מְדַבֵּר כְּנֶגֶד הַמְמֻנֶּה לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין. אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי נָאֶה אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. אִישׁ פְּלוֹנִי גִּבּוֹר אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. אִישׁ פְּלוֹנִי קְרוֹבִי אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹדֵעַ בְּכָל לָשׁוֹן אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. נִמְצָא מְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב וּמְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָשָׁע אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ. לְכָךְ נֶאֱמַר דברים א יז "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט". וְעוֹד אָמְרוּ כָּל הַמַּעֲמִיד לְיִשְׂרָאֵל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ הֵקִים מַצֵּבָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים טז כב "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ". וּבִמְקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּאִלּוּ נָטַע אֲשֵׁרָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים טז כא "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ". וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים שמות כ כ "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף" אֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב זֶה הַדַּיָּן שֶׁמִּנּוּהוּ מִפְּנֵי עָשְׁרוֹ בִּלְבַד:

11 סנהדרין פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל דַּיָּין שֶׁנּוֹטֵל מִזֶּה וְנוֹתֵן לְזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל מִמֶּנּוּ נַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תִּגְזׇל דַּל כִּי דַּל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה׳ יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ״.

12 תוספות על בבא קמא פתח ↗

נתנו לבכורות בנו או לב"ח - אותו לשון שפירש בקונטרס דאבעלים קאי רחוק מאד חדא שצריך לפרש לאותו לשון שמת בפשיעה ולא כי אורחיה ועוד דלשון חיוב ופטור לא שייך אבכורות בנו וב"ח וצריך לדחות דמשום אחרינא נקט חיוב ופטור ועוד דבתוספתא פ"ז קתני הגביהו או נתנו לבכורות בנו משמע דאגנב קאי דאי אבעלים מה צריך הגבהה והא דידיה הוא ועוד דראיה דמייתי ממתני' בגמרא אבעיא דתקנו משיכה בשומרים אי אפשר ליישבה להאי לישנא לפי מה שמפרש בגמ' ול"א שפירש בקונטרס נתנו הגנב לבכורות בנו הוא עיקר דמתחייב הגנב במשיכת הני וא"ת ואמאי מחייב במשיכה והא אין שליח לדבר עבירה וי"ל דהנהו לא ידעי דאתי לידיה באיסורא אלא סבורין שהיה שלו ובין ללישנא דמפרש בפ"ק דבבא מציעא דף י: ושם טעמא דאין שליח לדבר עבירה משום דשליח בר חיובא הוא ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובין ללישנא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אין שייך לכאן דהתם אין יודע שהשליח יעבור אבל כאן יודע הוא שיקח מאחר שהוא סבור שהוא שלו ולעיל בבא קמא עא. גבי גנב וטבח בשבת דמוקי לה בטובח על ידי אחר ופריך וכי היכן מצינו שזה חוטא וזה מתחייב הוי מצי למימר דסבור שהוא שלו אבל משני שפיר והאמת אבל ק"ק היכי יליף מה מכירה ע"י אחר אף טביחה כו' דלמא דוקא כשסבור שהוא שלו כיון דליכא יתור: ועיין תוס' קדושין מב: ד"ה אמאי:

1 גמ'. ופליגא דבי תנחום בן חנילאי דאמר רבי תנחום בן חנילאי לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל שנאמר וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו לחור ומקיים בי אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה.

2 ופרש"י בד"ה מקרא זה ובוצע ברך אלא כנגד מעשה העגל וז"ל שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם עגל עכ"ל. ולפי רש"י מבואר בגמ' דאהרן עשה שלא כהוגן דדרשינן פסוק זה ד"ובוצע ברך נאץ ה'" על מעשה העגל. ויש לדקדק דלכאורה אהרן חטא באיסור דלפני עור דעבודה זרה בכדי להציל את נפשו שלא יהרגוהו כמו שהרגו לחור. והו"ל למסור את נפשו ולא לעבור על איסור לפני עור דע"ז. ולכאורה מוכח מכאן דחל דין יהרג וא"י בלפני עור דע"ז, וכבר נחלקו בזה הרמב"ן במלחמות ה' והבעה"מ עיין בבעה"מ דף יז: מדפי הרי"ף ד"ה אביי אמר, ובמלחמות ה' דף יח. מדפי הרי"ף בא"ד וקאקי ודמונקי וכו'. ולכאורה מכאן מוכח כדברי הבעה"מ דחל דין יהרג וא"י באיסור לפני עור דע"ז. ולכאורה מבואר מזה דהעבירה דלפני עור חשיב כאותו העבירה עם החומרות ודינים של העבירה עצמה, ולפנ"ע דע"ז הוי כע"ז ואינה עבירה כללית דלפני עור אלא חל איסור מסוים דלפני עור דע"ז, ודינו יהרג וא"י כאיסור ע"ז עצמה. ולפי הרמב"ן י"ל דאהרן חטא באיסור עשיית ע"ז דהוי חלות שם איסור ע"ז ולכן היה צריך למסור נפשו מדין יהרג וא"י באבזרייהו דע"ז, ולא משום איסור לפני עור דעבודה זרה.

3 גמ'. עבדו לי כדעבדו לחור ומקיים בי אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא לא הוי להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה.

4 ומבואר דאין לרוצח כפרה לעולם, ונראה דמכאן יש מקור למש"כ הרמב"ם פ"ד מהל' רוצח ה"ח וז"ל וכל מי שיש בידו עוון זה הרי זה רשע גמור ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עוון זה ולא יצילו אותן מן הדין עכ"ל, דמשמע דאפילו תשובה אינו מועיל ואין לרוצח כפרה לעולם ועיין בחידושי מהרי"ץ חיות בסוגיין. ונראה דאע"ג דבשאר עבירות בין אדם לחבירו מהני לבקש מחילה על קבר המת במעמד עשרה וכדפסק השו"ע או"ח סי' תר"ו סעיף ב', היינו רק בשאר עבירות שהיה יכול לבקש ממנו מחילה בחייו דכמו"כ יכול לבקש ממנו מחילה לאחר מותו. משא"כ ברציחה שהוא גרם לעצמו שלא יכול לבקש מחילה בחייו אינו מועיל בקשת מחילה לאחר מיתה, ולכן אין לו כפרה לעולם, ותשובה אינה מועילה לכפר על איסור רציחה. וצ"ע בזה דלכאורה תשובה מכפרת על כל העבירות וכמש"כ הרמב"ם פ"א מהל' תשובה ה"ג וז"ל התשובה מכפרת על כל העבירות אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שם רשעו וכו' עכ"ל. ונראה דאע"פ דאין כפרה לרוצח לעולם מ"מ מועיל תשובה להפקיע ממנו חלות שם רשע, לענין שיהיה כשר לעדות ולהיות נאמן על השחיטה. והא דאיתא בסוגיין וברמב"ם שאין לרוצח תקנתא לעולם והרי הוא רשע גמור היינו רק לענין כפרה, אמנם בודאי מועיל תשובה להפקיע ממנו חלות שם רשע שבגברא.

5 ויש להביא ראייה ליסוד זה דיש לחלק בין כפרה והפקעת חלות שם רשע דאינם תלויים זה בזה, מהא דאיתא בגמ' בקידושין דף מט. המקדש אשה ע"מ שאני צדיק אפילו היה רשע כל ימיו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ועיין ברמב"ם פ"ח מהל' אישות ה"ה דפסק דחוששין לקידושין מספק, וצ"ע דקיי"ל שאם עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר עיין בגמ' יומא דף פו. וברמב"ם פ"א מהל' תשובה ה"ד, וא"כ אם עבר על ל"ת תשובה רק תולה והיאך חלין הקידושין משום דשמא הרהר תשובה בלבו והרי חסר כפרת יוה"כ. ועוד צ"ע דברמב"ם פ"א מהל' תשובה ה"א מבואר שאינו מתכפר אלא בתשובה ווידוי דברים, וא"כ צ"ע היאך חלין הקידושין משום דשמא הרהר תשובה בלבו, והרי אין תשובה מכפרת בלא וידוי דברים. ונראה דהפקעת שם רשע וכפרה אינם תלויים זה בזה, דעיין ברמב"ם פי"ב מהל' עדות ה"ד שפסק דכל הפסול לעדות אם עשה תשובה חוזר להכשרו, ומבואר דתשובה מועילה להפקיע חלות שם רשע שבגברא ולהכשירו לעדות, ופשוט דלמ"ד שבועות יג. יוה"כ מכפר אף לשאינם שבים או לשיטת הרמב"ם פ"א הל' תשובה ה"ב דשעיר משתלח מכפר על הקלות אף בלי תשובה דמי שפסול לעדות אינו חוזר להכשרו לאחר יוה"כ או שעיר המשתלח בלי תשובה. ומוכח דהפקעת חלות שם רשע וכפרה הן שני דינים שונים שאינם תלויים זה בזה, ותשובה מועילה להפקיע חלות שם רשע מהגברא ואילו כפרה הוי דין בפ"ע, ולשיטת רבי יוה"כ מכפר אף לשאינם שבים, ולהרמב"ם שעיר המשתלח מכפר על הקלות בלי תשובה, וכל זה הוא דין בסדר הכפרה, אולם בודאי אי לא עשה תשובה עדיין יש עליו חלות שם רשע בגברא ויהא פסול לעדות. ולפי"ז י"ל דקיי"ל דהמקדש אשה ע"מ שאני צדיק דמקודשת משום דשמא הרהר תשובה בלבו ועי"ז פקע ממנו חלות שם רשע, ונתקיים תנאו דבהרהור תשובה חל בו שם צדיק ופקע ממנו חלות שם רשע, וע"כ חלין הקידושין, אע"פ שאינו מתכפר עד שיתודה או ביוה"כ.

6 גמ'. כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל וכו' וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל.

7 ומבואר בגמ' שדיין שאינו דן דין אמת גורם לשכינה שתסתלק מישראל, והנה עיין ברמב"ם פ"כ מהל' סנהדרין ה"ו וז"ל לא תעשו עול במשפט זה המעוות את הדין ומזכה את החייב ומחייב את הזכאי, וכן המענה את הדין ומאריך בדברים ברורים כדי לצער אחד מבעלי דינים הרי זה בכלל עול עכ"ל. ובהי"ב כתב וז"ל כל המטה משפט אחד מישראל עובר בלאו אחד שנאמר לא תעשו עול במשפט וכו' עכ"ל. ומבואר שדיין שאינו דן דין אמת עובר על הלאו דלא תעשו עול במשפט.

8 אמנם נראה שיש כמה איסורים בעיוות הדין, דעיין ברמב"ם פ"כ ה"ד–ה"ה וז"ל וכן בדיני ממונות אין מרחמין על הדל, שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד, על זה הזהירה תורה ודל לא תהדר בריבו, ונאמר לא תשא פני דל, אסור להדר פני גדול כיצד הרי שבאו לפניך שנים לדין אחד חכם גדול ואחד הדיוט לא תקדים לשאול בשלומו של גדול ולא תסביר לו פנים ולא תכבדנו, כדי שלא יסתתמו טענותיו של אחר, אלא אינו נפנה לאחד מהן עד שיגמר הדין שנאמר לא תהדר פני גדול, אמרו חכמים אל תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה היאך אביישנו ואראה בבושתו, לכך נאמר לא תהדר פני גדול. באו לפניך שנים אחד כשר ואחד רשע אל תאמר הואיל ורשע הוא וחזקתו משקר וחזקת זה שאינו משנה בדברו אטה הדין על הרשע, על זה נאמר לא תטה משפט אביונך בריבו אף על פי שהוא אביון במצות לא תטה דינו עכ"ל. ומבואר דיש איסור "ודל לא תהדר בריבו" כשהדיין מורה הוראה שאינה אמת עבור העני, וכגון שמורה הכי בכדי שיתפרנס העני בכבוד, ויש איסור "לא תהדר פני גדול" כשהדיין מכבד את הגדול ושואל בשלומו קודם להדיוט ומסביר לו פנים, ומשמע דאף אם אינו מורה הוראה שאינה אמת אלא שהדיין מכבד את הגדול עובר בלאו דלא תהדר פני גדול, ויש איסור "לא תטה משפט אביונך בריבו" להטות את הדין ולהורות הוראה שלא כדין על הרשע. ובנוגע לאיסור לא תהדר פני גדול יש להעיר דבספר המצוות להרמב"ם מצות לא תעשה רעה כתב וז"ל שהזהיר הדיין שלא לכבד אחד מבעלי דינין בענין הדין. ואפילו היה גדול ונכבד ונשוא פנים לא יסביר לו פנים הדיין כשיבא לפניו עם בעל דינו ולא ישאל בעניניו וסיפוריו. אמר יתעלה קדושים יט לא תהדר פני גדול וכו' עכ"ל. ומדקדוק לשונו "ואפילו היה גדול ונשוא פנים לא יסביר לו פנים וכו'" משמע דה"ה אם שני בעלי הדין הם שווים ג"כ עובר הדיין בלאו זה אם מכבד את הא' יותר מהשני. אמנם ממש"כ הרמב"ם בפ"כ מהל' סנה' ה"ד משמע שהאיסור זה חל רק בגדול וקטן והדיין מכבד את הגדול, וצ"ע.

9 ועוד יש להעיר דמשמע מהרמב"ם שם ה"ה וספה"מ ל"ת רע"ה דחל איסור לא תטה משפט אביונך כשיש דין תורה בין א' כשר וא' רשע והדיין מטה את הדין נגד הרשע עפ"י אומדנא, אולם אם יש דין בין ב' בעלי דין שהם שווים ומטה הדיין את הדין נגד א' מהם עפ"י אומדנא אינו עובר בלאו זה אלא בלאו דלא תעשו עול במשפט וכדמשמע מהי"ב. וצ"ע מדוע אינו עובר בלאו דלא תטה משפט אביונך גם בשניהם שווים והו"ל למימר דעובר בב' לאווין, וצ"ע.

10 ועיין ברמב"ם פ"ג מהל' סנה' ה"ח וז"ל כל סנהדרין או מלך או ראש גולה שהעמידו להן לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין, אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה, שנאמר לא תכירו פנים במשפט, מפי השמועה למדו שזה מדבר כנגד הממונה להושיב דיינין, אמרו חכמים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין, איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין, נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע, לכך נאמר לא תכירו פנים במשפט עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם מפרש את הלאו דלא תכירו פנים במשפט דקאי על מינוי דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה. ויל"ע האם האיסור הוא רק כשממנה דיין שאינו הגון מפני שאינו חכם בחכמת התורה או"ד דאף אם הוא חכם בחכמת התורה אולם אינו ראוי מפני הנהגתו ג"כ עוברים בלאו זה, ובסה"מ כתב הרמב"ם להדיא שצריך שתהא הנהגתו ומעשיו ג"כ ראויה ל"ת רפ"ד וז"ל לא יביט במינוי התורה זולת לחריצות האיש בחכמת התורה ויודע ציווייה ואזהרותיה והנהגתו וחזקתו במעשים הנאותים לזה עכ"ל, ומבואר דאף אם הדיין הוא חכם אבל מעשיו אינם הגונים אם ממנים אותו לב"ד עוברים בלאו זה.

11 גמ'. כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה נוטל ממנו נפשו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער.

12 ומשמע שהדיין נענש כגזלן ממש, ויתכן דדוקא באופן שנטל ונתן הדיין ביד אזי הו"ל גזלן דעשה מעשה גזילה בידים דאזי הו"ל גזלן. אולם נראה דבאמת אף באופן שלא נטל ונתן הדיין הו"ל גזלן. ונראה דהביאור בזה הוא עפ"י ג' דינים בדיני גזילה, א הגוזל בשביל אחר הוי גזלן, וכדמבואר בגמ' ב"ק דף עט. "נתנו לבכורות בנו או לבעל חוב לשומר חנם לשואל לנושא שכר וכו' הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב", ובתוס' ד"ה נתנו פירשו דחייב הגנב ולא השומר משום דאמרינן יש שליח לדבר עבירה בששגג השליח, ואינו יודע דהוי גזילה, דלא שייך למימר בכה"ג דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. אולם הרמב"ם פ"ב מהל' גניבה הט"ז כתב דחייב השומר, ודלא כתוס'. וביאר הגר"ח זצ"ל דאע"פ שגנב השומר שלא ע"מ לקחת לעצמו אלא דגנב בשביל אחר מ"מ השומר חייב, ומוכח דאע"פ שאינו גונב החפץ לעצמו מ"מ חייב משום גניבה. וי"ל דה"ה הכא אע"פ שהדיין אינו מרויח לעצמו כלום מ"מ חייב מדין גזלן. ב גזלן בשוגג נמי הוי גזלן וכדמוכח ממעילה דחייב אף דהוי שוגג, ויסוד דין מעילה הוא מדין גזילת הקדש עיין בחידושי רבנו חיים הלוי פ"ח מהל' מעילה ה"א, ומוכח דעובר על איסור גזילה היכא דהוי שוגג, ונראה דלכן דיין שנטל מזה ונתן לזה שלא כדין הוי גזלן אע"פ שפסק כפי מה שלדעתו הוי הפסק הנכון ולא נתכוון לגזול. ג חל איסור גזילה אפילו בלי מעשה קנין וקניני גזילה, וכן מוכח מהא דקיי"ל דהכובש שכר שכיר עובר על לאו דגזילה ב"מ דף קיא., והרי הכובש שכר שכיר לא עשה מעשה גזילה וליכא קניני גזילה ואעפ"כ עובר על הלאו דגזילה, ומוכח דחל איסור גזילה אף באופן דליכא מעשה גזילה וקניני גזילה. ולפי"ז י"ל דמשום הכי נחשב הדיין לגזלן ואף כשלא נטל ונתן ביד דליכא מעשה גזילה ואינו גונב לעצמו הממון ואפילו אם אינו מכיר דהוי גזילה מ"מ קא עבר הדיין על הלאו דגזילה.

2 תוספות על כתובות פתח ↗

ולדרוש להו דאונס שרי - וא"ת והא אמרינן בפ' בן סורר ומורה סנהדרין עד. ושם על כל עבירות יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת כוכבים וג"ע וש"ד ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת מצרי דרחמנא אפקריה לזרעיה דמצרי דכתיב יחזקאל כג וזרמת סוסים זרמתם ומייתי ראיה דפריך בפ' בן סורר ומורה שם: הא אסתר פרהסיא הואי ולא פריך והא אסתר גילוי עריות הויא משמע דמשום עריות לא הוה מיחייבא ומתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה ובא עליה עובד כוכבים לקיימה לאותו עובד כוכבים כשנתגייר דלא שייך למימר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת מצרי דהויא כביאת בהמה ואין נראה לריב"ם דהא ע"י ביאת עובד כוכבים נאסרה לבעלה כדאמר הכא דאיכא פרוצות ובפ' האשה שנתארמלה לקמן כתובות כו: ושם גבי האשה שנחבשה בין העובדי כוכבים אמרי' דברצון אסורה לבעלה ואמר נמי במגילה דף טו. כאשר אבדתי אבדתי כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך אלמא לגבי בעלה לא חשיבא בעילת מצרי כביאת בהמה והוא הדין לבועל אע"ג דאין זנות לבהמה ואין ביאת בהמה פוסלת ואוסרת כדאמרי' בפ' הבא על יבמתו יבמות נט: ביאת מצרי הויא ביאה וכי אפקריה רחמנא לזרעיה הני מילי לענין דאין לו חיים וזרעו חשוב כזרע בהמה ויש לומר דהכי פריך ולדרוש להו דאונס שרי לפי שהאשה היא קרקע עולם ולא עבדה מעשה כדמשני בפרק בן סורר ומורה אסתר קרקע עולם היתה והא דלא פריך התם גילוי עריות הויא דפשיטא ליה דאיכא לשנויי קרקע עולם היא ואין לה למסור עצמה אבל לענין חילול השם לא היה נראה לו שיועיל טעם דקרקע עולם ומשני קרקע עולם היתה ואפילו חילול השם ליכא ובפרק מצות חליצה יבמות קג. ושם דפריך גבי יעל והא קמתהניא מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים שהטיל בה זוהמא ולא משני קרקע עולם היתה משום דהתם לא פריך אמאי לא מסרה עצמה דהא לא היה רוצה להמיתה דאדרבה היה צריך שתשמרהו אלא הכי פירושו והא מתהניא מעבירה למה משבחה הכתוב מנשים באהל תבורך ודרשינן בנזיר דף כג: ושם גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ופריך דיעל נמי הוה עבירה שלא לשמה דהא מתהניא מעבירה ומשני דלא מתהניא ועשתה עבירה לשמה כדי להציל את ישראל:

4 משנה תורה, הלכות תשובה פתח ↗

בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְאֵין לָנוּ מִזְבַּח כַּפָּרָה אֵין שָׁם אֶלָּא תְּשׁוּבָה. הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת. אֲפִלּוּ רָשָׁע כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה אֵין מַזְכִּירִין לוֹ שׁוּם דָּבָר מֵרִשְׁעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל לג יב "רִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ". וְעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לַשָּׁבִים שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טז ל "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם":

5 שבועות פתח ↗

בְּעוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ, וְרַבִּי הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר, עַל כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עָשָׂה תְּשׁוּבָה בֵּין לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה – יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר; חוּץ מִפּוֹרֵק עוֹל וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה וּמֵפֵר בְּרִית בְּבָשָׂר – שֶׁאִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר; וְאִם לָאו, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.

5 משנה תורה, הלכות עדות פתח ↗

כָּל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מַלְקוֹת בֵּין שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה בֵּין שֶׁלָּקָה בְּבֵית דִּין חוֹזֵר לְכַשְׁרוּתוֹ. אֲבָל שְׁאָר פְּסוּלֵי עֵדוּת שֶׁהֵן פְּסוּלִין מִשּׁוּם מָמוֹן שֶׁחָמְסוּ אוֹ שֶׁגָּזְלוּ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלְּמוּ צְרִיכִין תְּשׁוּבָה וַהֲרֵי הֵן פְּסוּלִין עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁחָזְרוּ בָּהֶן מִדַּרְכָּן הָרַע:

5 משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

עַל מְנָת שֶׁאֲנִי תַּלְמִיד אֵין אוֹמְרִין כְּבֶן עֲזַאי וּבֶן זוֹמָא אֶלָּא כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דָּבָר אֶחָד בְּתַלְמוּדוֹ וְאוֹמְרוֹ וַאֲפִלּוּ בְּהִלְכוֹת הֶחָג שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתָן בָּרַבִּים מִדְּבָרִים הַקַּלִּים סָמוּךְ לֶחָג כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעָם בְּקִיאִין בָּהֶן. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי חָכָם אֵין אוֹמְרִין כְּרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו אֶלָּא כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם דְּבַר חָכְמָה וְאוֹמֵר. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי גִּבּוֹר אֵין אוֹמְרִין כְּאַבְנֵר בֶּן נֵר וּכְיוֹאָב אֶלָּא כָּל שֶׁחֲבֵרָיו מִתְיָרְאִים מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי גְּבוּרָתוֹ. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר אֵין אוֹמְרִין כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם וּכְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֶלָּא כָּל שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְכַבְּדִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי עָשְׁרוֹ. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּלִבּוֹ. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי רָשָׁע אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק שֶׁמָּא הִרְהֵר בְּעַכּוּ"ם בְּלִבּוֹ שֶׁעֲוֹן עַכּוּ"ם גָּדוֹל הוּא וּמִשֶּׁיְּהַרְהֵר לַעֲבֹד בְּלִבּוֹ נַעֲשֶׂה רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר דברים יא טז "פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם". וְכָתוּב יחזקאל יד ה "לְמַעַן תְּפשֹׁ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם":

« רשימות שיעורים על סנהדרין ו׳ ×¢×´×‘ רשימות שיעורים על סנהדרין ז׳ ×¢×´×‘ »